© 2016 Liora Levy-Baz

  • LinkedIn Social Icon
  • c-facebook
  • Twitter Classic
  • ליאורה לוי-בז/ גישור עסקי ומו"מ

מה בין צדק לגישור (וגם איך להבין באמת את הכותרות בעיתונים)


בבית המשפט מתנהל בימים אלה דיון בבקשה להסדר חובותיו של איש העסקים אליעזר פישמן, חובות על סך 5 מיליארד שקלים(!). הבנקים ורשות המיסים הגישו בקשה למנות כונס נכסים ואילו פישמן ביקש למנות מגשר להסדרת חובותיו. הרבה גבות הורמו בדיון לשמע הבקשה, ואלו של השופט יצרו את הכותרת הראשית בכתבה בכלכליסט אשר כיסתה את הדיון: "השופט אורנשטיין בדיון על חובות פישמן: "מה יעזור גישור? ההליך צריך להיות שקוף" לכתבה המלאה

למה מתכוון השופט ולמה קצת נשמע שהוא נגד גישור במקרה הספציפי האמור; למה רשות המיסים נגד והבנקים בעד ובעיקר, למה זה רלוונטי לכל אחד מאיתנו, ללא קשר לפרסונה המדוברת?

הליך גישור הוא הליך חסוי על פי חוק. הוא נהנה מחיסיון מלא. כל הנאמר בהליך הגישור לא רק שאינו יכול להתפרסם אם כל הצדדים אינם מסכימים לכך, אלא שכל מידע חדש, שלא היה ידוע קודם להליך הגישור ואשר עולה במהלכו, אינו יכול לשמש אח"כ כראיה בבית המשפט. זאת במידה והתיק, באין הגעה להסדר, יחזור לשם. על פי חוק, לא ניתן לזמן את המגשר למתן עדות. אין פרוטוקלים לשיחות. במידה וכן מגיעים להסדר, ההסדר יכול לקבל תוקף פסק דין על ידי בית המשפט, אך הוא נותר חסוי, הוא אינו פתוח לעיני הציבור. שמם של הצדדים אינו נקשר כך, בפומבי, בפסק דין זה או אחר, המוניטין נשמר. אם זה נשמע לכם שזה משרת רק צד אחד לסכסוך (ובמקרה הנדון את זה שביקש למנות מגשר), אז כדאי שתקראו גם את ההמשך.

כאשר השופט אורנשטיין אומר כי "ההליך צריך להיות שקוף", הוא מתכוון שקוף לציבור. השופט רואה את האינטרס הציבורי לדעת מה הוא הדין האמור בעינייניו של פישמן הן מכיון שמדובר בכספי ציבור (כספי פנסיה המושקעים בנכסיו של פישמן), הן בשל גודל החוב וחריגות מימדיו והן, ואולי בעיקר, בגלל שפסקי דין, ובעיקר תקדימים, משמשים כמעצבי חוק ותפישת צדק בחברה. מעצבי מוסר חברתי. הם שיכתיבו את דינם והתנהלותם העתידית של ה"טייקונים" הנוכחיים והבאים ושל גופי המימון שמלווים אותם, כגון הבנקים. הם גם הם, הציבור אליו מכוון השופט את דבריו.

רשות המיסים מתנגדת לגישור מאותם טעמים ויותר. רשות המיסים משתמשת בדיון בנימוק השיוויון -"זה מנוגד לערכי השוויון בהינתן הפרסונה שעומדת לפנינו." כך הרשות. מדבריה משתמע לכאורה כי גישור הוא זכות בודדים, הליך מותרות, שרק פרסונות כגון פישמן יזכו בו, בעוד פשוטי העם ייאלצו להעביר את יומם בבית המשפט. ועוד משתמע לכאורה, כי הליך גישור אינו נושא איתו את אותה תפישת צדק לעם, צדק לחברה, אליה התכוון השופט בהליך השקוף. להבדיל ובפועל, הליך גישור הוא הליך הפתוח לכל דכפין. זהו הליך בהסכמה (של כל הצדדים), וכל הצדדים בעניין יכולים להחליט מלכתחילה ללכת לגישור בניסיון להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט. במקרה הנדון צריך להבין מי מייצג את בעל העניין הנקרא ציבור והשופט מופקד גם על וידוא הנושא הזה. הליך גישור בא לענות על הצרכים של כל הצדדים בהליך, ובאין מענה כזה הצדדים כנראה לא יגיעו להסדר ויחזרו לבית המשפט. גישור לא שווה הסדר, ובעיקר לא שווה הסדר לא הוגן (לפחות לאחד הצדדים) או פשרה (במובן ה"פשרע"), כפי שאולי משתמע מנימוקי השיוויון והצדק של רשות המיסים. ייתכנו גם עוד שיקולים. יתכן כי באצטלת בית המשפט וסמכותו, רשות המיסים תשיג מידע שהיא אולי חסרה אותו וייתכן כי גם אצל הרשות מסתתר הצורך להליך פומבי, אותו הליך שקוף, למטרת "יראו וייראו" כל מיני ה"פישמנים" השונים שם בחוץ.

בשלב הזה אולי כבר קצת הבנתם למה הבנקים דווקא פתוחים להצעתו של פישמן לגישור. דלתיים סגורות, בלתי רשמיות, מרחב בו הבנקים מחוייבים לתת דין וחשבון רק לצדדים בעניין, אך לא לכלל הציבור. אולי יש להם כביסה מלוכלכת ואולי לא, אך הם לא כ"כ מעוניינים שהיא תהיה במכבסה ציבורית. הציבור, לעומת זאת, זקוק לעיתים לכיבוס הפומבי הזה למטרת הרתעה, למטרת מידע על בסיסו הוא יחליט, מי הוא בנק ראוי יותר ומי לא ובהתאם ישים שם (או לא) את כספו. הציבור זקוק לפומביות למטרת עשיית צדק בצורה של שינויי מדיניות, קנסות או כל צורת ענישה שהיא. לצד הצורך חשוב לזכור: אין מדובר בדיון הנוכחי בתביעה נגד הבנקים. ייתכן והבנקים יעדיפו להימנע משיתוף הציבור ומערכת המשפט בהתנהלות הלכאורה לקויה שלהם, בהחלטות הלא נכונות אולי שהם לקחו, בשיקולים שלהם, ומרחב של גישור אכן יכול לאפשר להם זאת. מרחב מאפשר הן מילות המפתח כאן וזו הסיבה שזה רלוונטי לכולנו.

החיסיון ממנו נהנה הליך גישור מאפשר מעין מרחב בטוח לכל הצדדים לנהל מו"מ אפקטיבי יותר, לחשוף יותר מידע ללא חשש לסיכון העמדה המשפטית. יותר מידע תורם למציאת פתרונות רבים יותר, בד"כ רבים יותר מאשר על מפתנו של בית המשפט. משא ומתן אפקטיבי, פורה ויעיל זה משא מתן כאשר אנחנו יודעים (טוב יותר) מהם האינטרסים האחד של השני וכך קל לנו יותר למצוא דרך מוסכמת שתענה עליהם. מידע אשר עולה במרחב הבטוח של חדר הגישור יתכן ולא יעלה בבית המשפט, הן מתוך התנהלות של שיתוף הצדדים אך ורק במידע הכרחי ותו לא והן מכך שבית המשפט יקבל אך ורק את המידע הרלוונטי למקרה, וכל מידע אחר ישאר בחוץ, ובאנגלית Overruled. תחת חיסיון הליך הגישור מתגלה לעיתים קרובות גמישות רבה יותר לפתרונות. לאנשים במרחב בטוח, בדרך כלל, קל יותר לקחת אחריות על מעשיהם מאשר בפומבי, ואנשים הם אנשים אפילו אם הם תחת הכותרת של "רשות המיסים", "בנקים" או "פישמן אחזקות". אחריות מתורגמת לפעולות ולכסף, והמרחב החסוי מאפשר הרבה פעמים לתת יותר. יותר מהסוג של "אבל אני לא רוצה שזה יהיה תקדים". זה לא יהיה כי זה חסוי, אז אפשר.

ומה לגבי הצדק? כשאנחנו מדברים על צדק, חשוב שנבהיר, כל אחד לעצמו ואחד בפני השני, על איזה צדק הוא מדבר. אם כל האינטרסים של צד בעניין (או מרביתם) ייענו, הצד הזה יחוש שנעשה צדק. אך מהם האינטרסים שמגדירים עבורו את הצדק? בבית המשפט מדברים על חוב של 5 מיליארד שקלים, מכאן שצדק מתורגם לסכום כסף מסויים? כמה כסף? צריך לשקול ולהבין איפה יש סיכוי יותר טוב להשיג את סכום הכסף הזה (או את הסכום המירבי), בבית המשפט או בהליך גישור. כאשר נכנסים להליך גישור, תחת החיסיון ואי הפורמליות, הצדק יכול להתבטא בהרבה פנים, יש יותר גמישות. האם האינטרס של הנושים (והציבור) הוא גם שינויי מדיניות הלוואות בבנקים? שינויי מדיניות הגבייה? חילוט ערבויות אישיות? פיצוי שווה כסף שיבוא לידי ביטוי בפעולות עסקיות של החברות הפעילות באחזקות? יצירת מקומות עבודה? תרומות קבועות לעמותות? יו ניימ איט, (כמעט) הכל כשיר למשא ומתן בחדר הגישור ופתרונות יצירתיים יתקבלו בברכה. עם זאת, אינטרס הצדק יכול להיות גם ההליך הפומבי בבית המשפט, על כל המשתמע ממנו. הרצון שייעשה דין ומשפט ציבורי למטרת עיצובה המוסרי והחוקתי של החברה. זאת בצל הסיכוי שהדין, בסופו של דבר, לא ימצא חן בעיני אותה החברה שביקשה אותו.

ונותר השיקול לגבי פומביות הדין ומוניטין האדם שנתבע. פסקי דין הם מידע ציבורי ומהם ניתן ללמוד על פועלו, התנהלותו ולפעמים אשמתו של האדם הנתבע (ולפעמים גם של התובע). קל להבין את האינטרס של שמירת מוניטין ע"י בחירה באלטרנטיבה בה הדיון ותוצאותיו, גם אם אפשר שיהיו זהים להליך משפטי, יכולים להישאר חסויים. ולפני שאתם קופצים ואומרים שלצד האשם (לדעתכם) ראוי שהמוניטין ייפגע או ייגרע, תחשבו עוד רגע אם ואיך תוכלו למנף את האינטרס השקוף הזה במשא ומתן בחדר הגישור.

בין אם אלה פישמן ונושיו ובין אם זה כל אדם והצד עמו הסתכסך, היכן יקבלו הצדדים את המענה הטוב ביותר לאינטרסים שלהם, שם עדיף להם לנהל את עינייניהם. וחכו, עוד לא דיברנו על כמה כסף עולה הליך גישור לעומת הליך בבית משפט (הרבה, הרבה פחות).

#גישור #עסקים #חובות #משאומתן #משפט #אליעזרפישמן